על מיניות ומח אחד 

''מין'' – סה''כ האפיונים המבניים והתפקודים שלפיהם חיה או צמח מסווגים כזכר או נקבה. לפי וובסטר.

''מדוע אתה מניח לזמיר להאמין שאתה אישה?''

הוא פנה אלי, הרים את הגבות שלו ושלח אלי נשיקה. "ואני לא, נסיכון יפה?"

''אני רציני,'' נזפתי בו. ''היא חושבת שאתה אישה המאוהבת בי. היא חשבה שהיתה לנו פגישת אהבים בליל אמש.''

ולא היתה לנו, ביישן שלי? הוא צידד אלי מבט תאוותני.

''ליצן'' אמרתי בקול מרוגז.

''אה'' הוא נאנח לפתע. ''אולי האמת היא שאני מפחד להראות לה את ההוכחה שלי, שמא אחר-כך היא תתאכזב מכל גבר אחר שתפגוש בו בחייה.'' הוא סימן את עצמו ברוב משמעות.

התבוננתי בו במבט חמור עד שהוא הרצין. ''מה זה משנה מה היא חושבת? הנח לה לחשוב את מה שהכי קל לה להאמין. היא היתה צריכה מישהו לפתוח לפניו את סגור ליבה, ובמשך זמן מה, היא בחרה בי. אולי זה קל יותר עבורה לעשות זאת אם היא האמינה שגם אני אישה.'' הוא נאנח שוב. ''זה עניין אחד שבמשך כל השנים שחייתי בקרב אנשיך, אף פעם לא התרגלתי אליו. החשיבות העצומה שאתם תולים במינו של אדם.''

"טוב, זה חשוב...'' התחלתי לאמר.

''שטויות!" הוא קרא. "בסך הכל עניין של צנרת, בסופו של דבר. למה זה חשוב?''

בהיתי בו חסר מילים, זה נראה לי כל כך ברור עד שלא היה צורך להגיד את זה.  

 שליחותו של רוצח, הוב, עמ' 637

אנחנו מייחסים חשיבות עצומה לעובדת היותנו גבר או אישה, זכר או נקבה.

מהו באמת ההבדל בין המינים? ''יחי ההבדל הקטן'' האם השוני בצנרת איננו השוני היחיד?

האם המח של הגבר שונה במבנהו ותפקודו הבסיסי מהמח הנשי?

מבחינה גנטית השוני מתבטא באחוז אחד מהגנים.

עד גיל 8 שבועות המח זהה (ניקבי). לאחר מכן חשיפה להורמוני המין משנה את המח לגברי בעוברים זכרים. גם מח של עובר נקבי שיחשף לרמות גבוהות של טסטסטורון יהפוך לגברי (קורה בתאומה מתאומים אצל פרות).

יש הבדל של הורמונים המשפיעים על מבנה השרירים ועל חוסר המחזוריות במח הגברי, יש הבדלים בתפקוד מרכזים שונים באונות המח, במרכז הזיכרון (היפוקמפוס), בהיפוטלמוס ועוד.  אך האם יש הבדל באופן בו המח מעבד את ריגשותנו על סמך התנסויותיו, ומכתיב לנו התנהגות מסויימת?

מה נזכור במודע מאירוע שהתרחש, גברים יזכרו יותר את הפרטים הקטנים, נשים יזכרו את הטראומה בכללותה, אך לשניהם עלולה להיווצר חסימה ריגשית בעקבות הטראומה.

בבעלי חיים שאינם פרימטים (קופי אדם), אנו מבחינים במספר רב של התנהגויות ומבנים חברתיים, עדר (פרות, סוסים), להקה (זאבים), מונוגמיות (חיים בזוג, דורבנים, קיפודים), משפחתיות (תנים), שילובים של להקה ומונוגמיות (ברווזים, חסידות) ולהקה ומשפחתיות (עגורים). אך איננו מבחינים בשוני בהתנהגות הבסיסית שאינה קשורה בקיום האקט המיני והתפקוד המיני.

לעיתים קרובות אין אפשרות להבחין בין זכר לנקבה בבעלי חיים שונים, עד שלא ניבחן את אברי המין שלהם ו/או ההתנהגות המינית שלהם. הזיהוי המיני לפי צורה או צבע מצביע אצל בעלי חיים רק על התפקוד המיני ולא על שאר התפקידים.

נכון שבהרבה להקות הזכר הבוגר והחזק ביותר הוא השליט, אך הסיבה לכך היא חוזקו שנובע מחוזק שריריו (תלוי בהורמון הטסטסטרון). בדגים, כאשר אין חשיבות לכח, אין שליטה של זכר שליט. גם בחרקים ובעכבישים אין, ככל הידוע לי, מבנה של זכר שולט.

קופי האדם חיים במבנה של להקה עם זכר שולט, נקבות וגורים ובנוסף זכרים בודדים או קבוצות של זכרים. המבנים החברתיים אצל האדם השתנו והתפתחו וממשיכים להתפתח גם בימינו בכיוונים שונים, כשעדין המונוגמיות והחיים במשפחות שולטים ברוב החברות.

ההבדל, אנו מייחסים במערכות האמונה שלנו המודעות והלא מודעות חשיבות עצומה למין ולתפקידי המינים.

לטענתי אין הבדל במבנה המח הבסיסי בין זכר לנקבה. המח בעובר מתפתח באופן דומה לחלוטין. רק לאחר חשיפה להורמונים נשיים או גבריים, חל שינוי במבנים מסויימים.

בשיטת מח אחד אנו עוסקים בהעלאת המודעות לאופן התנהגותנו בנושא מיניות, תפקידי המינים,  בכל הצדדים (הגופים) המרכיבים את התנהגותנו, הפיסי, המנטאלי, הריגשי, הרוחני (המהותי) ובתפיסת העצמי שלנו (X פקטור).

"ומהי השגיאה שלנו? האמונה שנשים וגברים מצויים במצב של הפרדה ולכן נגזר עליהם לא להבין זה את זו לעולם, אלא דרך האהבה (תהא האהבה אשר תהא).

מרגע שגופם של בנים ובנות משתנה בגיל ההתבגרות, הם חושבים שהם הפכו לנשים או גברים. אך כשאנו מקבלים סטריאוטיפים אלו (גיל-גוף-גבר/אישה), הם יובילו אותנו לבסוף לחוויית ההפרדה.

ומדוע? מפני שמרגע שהבן מחליט שהוא "גבר", הוא חושב שהוא אינו יכול להיות יותר יצירתי, רגשי, ומלא במודעות פנימית שהיא הרבה יותר עוצמתית מכוח פיסי. רק לנשים יכול להיות תפקיד כזה. ונשים שאינן ממלאות את הציפיות החברתיות אינן נשים כלל.

ואילו הבנות, מרגע שהן מחליטות שהן "נשים", הן אינן יכולות להיות כוחניות יותר, חזקות פיסית, מגוננות על האמונה ושומרות על אמונות העבר באמצעות שליטה. רק לגברים יכול להיות תפקיד כזה. וכל גבר שאינו עומד בציפיות אלו של תפקידי המינים/החברה, אינו גבר כלל.

גם גברים וגם נשים, מייצרים חסימות ריגשויות בשל טראומות שונות, גדולות או קטנות, בעיקר בילדות, המשפיעות על דפוסי ההתנהגות שלהם, על הכאבים, המחלות, טיב היחסים בינהם לקרובים להם, לעולם ובינם לבין עצמם.

המח האחורי, שברובו הוא מח קדום יותר מהקידמי, שולט במח הקידמי ולא מאפשר לנו לחשוב בהגיון.

תפקידי המינים והמיניות קשורים אצל שני המינים במערכות האמונה.

מאז מלחמת העולם השניה, חל שינוי במבנה החברתי בעיקר בעולם המערבי, ונשים רבות התחילו לתפקד בעולם החיצוני בדומה לגברים, קרירה וכו'. כיום גם חלק מהגברים תופסים מקום אחר בביתם, בעולם הפנימי של המשפחה. קורה שהגבר נשאר בבית (עקר בית) והאישה מפרנסת.

שימו לב למונח – עקר בית – האם הגבר שאינו מתנהג לפי תפקידו המיני המסורתי איננו פורה? עקר?

נוצר אצל כל אחד מאיתנו מתח רגשי, כאשר אין אנו שלמים עם התנהגותנו המינית והתפקיד המיני שלנו כפי שהוא נתפס בעייננו לעומת מערכת האמונות של הסובבים אותנו ושל עצמנו.

 הומוסקסואל יכול להגיע לרמה תודעתית גבוהה ולשחרר את שליטת המח האחורי בקדמי, בדיוק כמו גבר הטרוסקסואל. למרות שכנראה לפי מחקרים שונים, בחלק מהמיקרים לא נחשף מוחו העוברי של ההומוסקסואל לרמות גבוהות של טסטסטרון ברחם אימו. העובדה שמוחו נשאר נשי בתחומים מסויימים, לא משפיעה על יכולתו להשתחרר מחסימות רגשיות הקשורות למיניות ולכל נושא שהוא.

עדין אין הוכחה סטיסטית לקשר בין מח נשי לנטיה המינית.

''בין אם אתם מצויים בגוף נשי או גברי, ההתניות החברתיות ביחס לנושא זה הן עצומות, ומכולנו נדרש לקבלן כבלתי ניתנות לערעור. כולנו קורבנות של התניות אלו המתבטאות בסקסיזם (אפליה על בסיס מיני/אמונה בנחיתותו של המין השני), בסטראוטיפים על תפקידי המינים, בקונפליקטים באשר להעדפות מיניות ובשימוש באחר ובניצול המיניות שלנו.

למען האמת, למבנה הגוף (נשי/גברי) כמעט שאין קשר לאינדיבידואליות הייחודית שלנו כבני אדם. אולם בגלל התניות חברתיות /אפליות על בסיס מיני, האולם מצפה מאיתנו שנתנהג בהתאם להיותנו בעלי גוף נשי או גברי.''

בין הנבדקים בסרט "מדוע גברים לא יודעים לגהץ", היה שחקן רוגבי המשמש כאח רחמן בבית חולים. לאחר שנבדק ונמסרו לו מסקנות בדיקתו הוא אמר: אני מופתע קצת לדעת שהמח שלי עובד בתבניות טיפוסיות לנשים, אבל זה לא ממש מפריע לי. אני שלם עם הזהות המינית הגברית שלי ואני חושב ומתנהג כרגיל.

נכון שההורמונים משפיעים על מבנה ותפקוד המח, אך האם נכון לתרץ בכך את התנהגותנו?

למשל תופעות קדם וויסתיות חזקות מאוד אצל חלק קטן מהנשים וחלשות מאוד אצל רוב הנשים, כל אישה מושפעת באופן שונה מתופועות גיל המעבר וידוע שנשים המפחדות להזדקן סובלות הרבה יותר מתסמיני גיל המעבר, גלי חום וכו'. לכן המסקנה שלמרות השפעת ההורמונים כל אחת מתנהגת אחרת בהתאם לרמת המודעות, האחריות והשליטה העצמית שלה. כאשר אנו מכחישים את רגשותינו, הרגשות שולטות בהתנהגותנו והיא הופכת בלתי רציונלית לעיתים קרובות. אשת קריירה המכחישה את התסכול שהיא חשה בשל כך שאינה יכולה להיות יותר עם משפחתה, מפתחת התנהגות, כמו תופעות קדם וויסתיות חזקות שמאפשרות לה להישאר בבית יותר. המח מוצא פיתרונות יצירתיים לתת לנו את מבוקשנו. הבעיה שהמח האחורי חושב באופן השרדותי ומכתיב לנו התנהגות לא רציונלית בניגוד לרצון המח הקידמי שלנו.

כך שהתופעות הקדם ויסתיות יכולות לשבש לגמרי את עבודתה של האישה מהדוגמא.

במח אחד אנחנו מאמינים שהמח יכול לטפל במזון, בהורמונים, בכאבים ובכל מצב בצורה הטובה ביותר. אפשר לאכול הכל בלי להשמין, אפשר לעשן בלי לחלות בסרטן ריאות, אפשר להבריא בין לילה ממחלה סופנית, אין דבר שהוא בלתי אפשרי, הבעיה להפעיל נכון את המח, לאפשר למח הקידמי לפעול מתוך בחירה ולא מתוך מסלולים והתניות השרדותיות המופעלים על ידי מרכזים במח האחורי שלנו.

בנושא זה אין חשיבות להבדלים המבניים, בין זכר לנקבה. כולנו מושפעים ממערכות האמונה שלנו ושל הסובבים אותנו.

בספרה ה''מח הנשי'' כותבת בריזנדיין שאישה פנויה המגיעה לבגרות מינית מתרכזת בהתעניינות במציאת בן זוג, באהבה ובפיתוח קריירה. ממתי זה נכון?

האם חל שינוי אבולוציוני כה גדול מלפני מלחמת העולם השניה, לאחרי המלחמה? תשובתי, לא חל כל שינוי במבנה המח, השינוי הגדול חל במערכת האמונות בעיקר בעולם המערבי בעקבות המלחמה.

לתרץ התנהגות דיכאונית או כל התנהגות אחרת בהשפעה הורמונלית, לא מקדם אף אחד לא אישה ולא גבר. יתכן שנשים המדחיקות את ריגשותיהן סובלות יותר מאשר גברים העושים כך, בשל שוני מבני במח, אך האם זו סיבה טובה להדחיק רגשות?

באופן בלתי מודע אנחנו משתמשים במיניות שלנו במערכות היחסים שלנו, בזוגיות שלנו למשל אנחנו נתקלים בתופעה הבאה:

תקופות של הימנעות מחיי מין פעילים או מהתפקיד המיני. במיוחד במערכות יחסים מחייבות שבהן כל אחד מבני הזוג משתמש במין או בתפקידי המינים כבנשק.

התנהגות נכונה: אני בוחר להפוך את המין ו/או את תפקידי המיני, למהנים שוב.

הרגשת ערך עצמי במיניות תלויה ביושר, שוויון וכבוד לאחרים ולעצמנו. רק אז נגיע לסוג היחסים שאותם אנו רצים.

לסיכום היותנו גבר או אישה משפיע על התנהגותנו בהתאם למערכת האמונות שלנו. האח הרחמן שמשחק פוטבול, לא מושפע ממבנה המח הנשי שלו מכיוון שהוא שלם עם עצמו וקיימת התאמה בין האופן שבו הוא תופס את עצמו כאדם שלם, מבחינה ריגשית ומנטאלית.

האישה הסובלת מתסמונת קדם וויסתית חמורה, מצוייה במתח רב במערכת האמונות שלה לגבי שילוב קרירה וחיי משפחה ואינה מצליחה להיות שלמה עם עצמה בדרך שבחרה בשל מערכת האמונות שאימצה לעצמה.

בואו נפסיק ליחס חשיבות כה גדולה למין ולתפקידי המינים וננסה להיות שלמים עם עצמנו מבחינה ריגשית ומנטאלית.

אפשר לשפר את התפקוד המוחי שלנו ע"י טיפול בטראומות מהעבר (אפילו בלי להזכר בהן) ולשנות את התפיסה שלנו את עצמנו, את מערכות היחסים שלנו ואת העולם הסובב אותנו.

רחל רודין

www.pobsj.com

מקורות

 באתר שלי מופיעים המקורות עם הקישורים.